Vayedaber

רִבִּי זְעִירָא רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. אֵין הוּא וְאַחֵר מִצְטָֽרְפִין עַל חֲתִימַת הָעֵד הַשֵּׁינִי. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיָה אֶחָד מַכִּיר כְּתָב יָדוֹ וּכְתָב יָדוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ 12a וְאֶחָד אֵין אָדָם מַכִּירוֹ וַחֲבֵירוֹ מַכִּירוֹ. חֲבֵירוֹ מָה הוּא שֶׁיִּצְטָרֵף עִם אֶחָד מִן הַשּׁוּק לְהָעִיד עָלָיו. הָדָא הוּא דָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רַב. אֵין הוּא וְאַחֵר מִצְטָֽרְפִין עַל חֲתִימַת הָעֵד הַשֵּׁינִי. לֹא צוּרְכָה דְלֹא כְּשֶׁהָיוּ שְׁנַיִם. אֶחָד הַכֹּל מַכִּירִין כְּתָב יָדוֹ וְאֶחָד אֵין אָדָם מַכִּירוֹ וַחֲבֵירוֹ מַכִּירוֹ. חֲבֵירוֹ מָה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה כְּאֶחָד מִן הַשּׁוּק לְהָעִיד עָלָיו. אִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן נִמְצֵאת הָעֵדוּת מִתְקַייֶמֶת בְּעֵד אֶחָד. אָמַר רִבִּי יוּדָן. וְיֵאוּת. אִילּוּ שְׁנַיִם שֶׁיָּֽצְאוּ מֵעִיר שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִם כְּגוֹן הָדָא סוּסִיתָא. אֶחָד הַכֹּל מַכִּירִין אוֹתוֹ שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד אֵין אָדָם מַכִּירוֹ חֲבֵירוֹ מַכִּירוֹ. מָהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה כְּאֶחָד מִן הַשּׁוּק לְהָעִיד עָלָיו. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן לֹא נִמְצֵאת כָּל הָעֵדוּת מִתְקַייֶמֶת בְּעֵד אֶחָד. וָכָא נִמְצֵאת כָּל הָעֵדוּת מִתְקַייֶמֶת בְּעֵד אֶחָד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אין הוא ואחר. אין עד אחד מצטרף עם א' מן השוק להעיד על חתימ' חבירו כדמפרש ואזיל:

אחד הכל מכירין וכו'. כלומר ה''ז דומה להא דאם אין אנו מכירין שחבירו ישראל אלא על פי זה אם גם בזה תאמר דיעשה כא' מן השוק להעיד עליו שהוא ישראל ותהא חתימתו כשר זה ודאי אינו דכל העדות תתקיים בעד א' וה''נ כן דמה לי אם מכירין שחבירו ישראל ואין מכירין חתימתו אלא ע''י עדות זה:

כגון הדא סוסיתא. עיר שרובה עכומ''ז הוה:

ויאות. דאפילו בכה''ג אין מצטרף עם א' מן השוק להעיד על חבירו דמה אלו שנים שיצאו מעיר. שרובה עכומ''ז דאיכא לספוקי בהו אם ישראל הם:

אם אתה אומר כן. ופשיט לה דאפי' בכה''ג נמי לא דהרי הוא בפנינו ואין אנו צריכין מה שמכירין אחרים חתימתו ואם אתה אומר שיצטרף נמצאת וכו' ולאו דוקא כל העדות אלא כלומר רוב העדות:

לא צורכה דלא כשהיו שנים כו'. כלומר לא צריכה למיבעיא לן אלא בכה''ג כגון שהיו שנים ואחד שהוא בפנינו הכל מכירין כתיבת ידו ואין אנו צריכין לעדות עצמו וזה שאינו בפנינו אין אדם מכירו אלא חבירו זה ובהא הוא דקמיבעיא לן חבירו מהו שיעשה כא' מן השוק כלומר שלא יעיד על כתב ידי עצמו כיון שהכל מכירין כ''י אלא יצטרף עם א' מן השוק להעיד על חתימת חבירו או דילמא לא כיון שהוא בפנינו ואין אנו צריכין לעדות אחרים על כתב ידו אכתי נפיק תלתא רבעי דממונא אפומי' דחד סהדא:

חבירו מהו שיצטרף כו'. וקס''ד דאין כאן מכירין אחרים לחתימת העד שבפנינו אלא הוא בעצמו מעיד על חתימתו והיינו דרב ולפיכך מתמה הש''ס הדא הוא דאמר ר''ז כו' ומאי קא מיבעיא ליה:

ואחד אין אדם מכירו. חתימת העד השני אין אדם אחר מכירו אלא שזה חבירו המעיד על כתב יד עצמו הוא מכירו וזה עד האחר אינו בפנינו בהאי קאמר רב דאין הוא ואחר מצטרפין להעיד על חתימת חבירו וטעמא כיון דקי''ל כרבנן דעל מנה שבשטר הן מעידין וזה המעיד על כתב ידו נפיק פלגא דממונא אפומיה וכי הדר מצטרף עם א' מן השוק להעיד על חתימת חבירו הרי דנפיק עוד ריבעא דממונא אפומי' ואישתכח דכולה ממונא נכי ריבעא נפיק אפומא דחד סהדא ואנן ע''פ שנים עדים בעינן חצי דבר ע''י זה וחצי דבר ע''י זה:

היה אחד מכיר כתב ידו. כלומר שאין כאן מכיר כתב ידו אלא הוא בעצמו ומכיר נמי כתב יד חבירו:

רִבִּי יוּדָן בְּעָא. אֵשֶׁת אִישׁ הָיִיתִי וְנִתְגָּרַשְׁתִּי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. וּבָאוּ שְׁנַיִם וְאָֽמְרוּ. לֹא נִתְגָּֽרְשָׁה אִשָּׁה בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. מַכְחִישִׁין הֵן אוֹתָהּ. רִבִּי יוֹסֵי בְעָא. אָֽמְרָה. אֵשֶׁת אִישׁ הָיִיתִי וְנִתְגָּרַשְׁתִּי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. וּבָאוּ וְאָֽמְרוּ. נִתְגָּֽרְשָׁה אִשָּׁה בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. וּבָאוּ שְׁנַיִם וְאָֽמְרוּ. לֹא נִתְגָּֽרְשָׁה אִשָּׁה בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. בְּהַכְחִישׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת אָנוּ כְּחַיִין מִפִּיהָ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ובאו שנים ואמרו לא נתגרש' אשה במקום פלוני. מהו אי הוי הכחשה בכה''ג דהואיל ופרטו שם המקום והיום אמרינן דאם איתא דנתגרשה קלא אית לה למילתא ופשיט לה דהוי כהכחיש עדות בתוך עדות כלומר דהוו תרי לגבי תרי וכאין לה עדים כלל דמי וחזר הדין שתהא נאמנת דאנו כחיין מפיה כאשה שאין לה עדים כלל:

מכחישין הן אותה. אם נימא דהוי הכחשה או לא דעבידי אינשי דמגרשי בצינעא:

הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁאָֽמְרָה אֵשֶׁת אִישׁ הָיִיתִי כול'. תַּנֵּי. אִם מִשֶּׁנִּישֵּׂאת בָּאוֹ עֵדִים הֲרֵי זוֹ לֹא תֵצֵא. רַב חוּנָא וְרִבִּי חֲנִינָה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. לֹא סוֹף דָּבָר מִשֶּׁנִּישֵּׂאת אֶלָּא אֲפִילוּ הִתִּירוּהָ בֵית דִּין לְהִינָּשֵׂא. כְּהָדָא. חָדָא אִיתְּיָא אֲתַת לְגַבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן אָֽמְרָה לֵיהּ. אֵשֶׁת אִישׁ הָיִיתִי וּגְרוּשָׁה אֲנִי. וְהִתִּירוּהָ. מִן דְּנַפְקָת אָֽמְרִין לֵיהּ. רִבִּי. הֲרֵי עֵידֶיהָ בְּלוֹד. אָמַר. כָּךְ אֶנִי אוֹמֵר. אֲפִילוּ עֵידֶיהָ בִקסוסנון תַּמְתִּין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר בּוּן. תְּרֵין עוֹבְדִין הֲווֹן. אֶחָד אָֽמְרִין לֵיהּ. הֲרֵי עֵידֶיהָ בְּלוֹד. וְאֶחָד אָֽמְרִין לֵיהּ. הֲרֵי עֵידֶיהָ בְּקַסָרִין. וְכֵן הֲוָה. אֲמַר לוֹן. כָּךְ אוֹמֵר אֲנִי. אֲפִילוּ עֵידֶיהָ בִקסוסנון תַּמְתִּין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תרין עובדין הוון. שני מעשים אירעו לפני ר' יוחנן וכך היה משיב להם:

תמתין. בתמיה הא השתא מיהת ליתנהו והילכך נאמנת:

אפילו עדיה בקסוסנון. שם מקום רחוק:

כהדא. כהאי מעשה שבאת אשה אחת לפני ר' יוחנן ואמרה לו כן והתירה ולאחר שיצאת אמרו לו תלמידיו הרי עדים בלוד ויודעין שהית' אשת איש:

לא סוף דבר. לאו דוקא נשאת ממש אלא אפילו התירוה לינשא ולא תצא מהיתירה הראשון קאמר ותנשא לכתחילה:

גמ' תני אם משנישאת כו'. דבמתני' לא קתני אלא בסיפא גבי שבויה אם משנשאת באו עדים לא תצא וקמ''ל בברייתא דאף ברישא גבי א''א הדין כן:

משנה: הָאִשָּׁה שֶׁאָֽמְרָה אֵשֶׁת אִישׁ הָיִיתִי וּגְרוּשָׁה אֲנִי נֶאֱמֶנֶת שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ וְהִיא אוֹמֶרֶת גְּרוּשָׁה אֲנִי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. כיון שאין ידוע שהיא אשת איש כי אם על פיה היא אסרה והיא התירה את עצמה ונאמנת במיגו דאי בעיא שתקה:

רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. אַף בְּעֵידֵי סֵימָנִים כֵּן. מַה דָא פְּשִׁיטָא. בְּשֶׁזֶּה אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּגַבּוֹ. וְזֶה אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְגַבּוֹ. אֶחָד אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׂעָרָה אַחַת בְּגַבּוֹ. וְאֶחָד אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׂעָרָה אַחַת בִּכְרֵיסוֹ. לֹא כְּלוּם. כָּל שֶׁכֵּן גַּבּוֹ וְגַבּוֹ. שְׁנַיִם אוֹמְרִים. רָאִינוּ שְׂעָרָה אַחַת בְגַבּוֹ. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. רָאִינוּ שְׂעָרָה אַחַת בִּכְרֵיסוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן וְרִבִּי הוֹשַׁעְרָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי שַׁמַּאי. חַד אָמַר. פָּסוּל. וְחָרָנָא אָמַר. כָּשֵׁר. מָן דָּמַר. פָּסוּל. כְּמֵעִיד עַל חֲצִי סֵימָנִין. וּמָן דָּמַר. כָּשֵׁר. שֶׁמָּא נִשְׁרוּ. אֶחָד אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּגַבּוֹ. וְאֶחָד אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בִּכְרֵיסוֹ. רִבִּי בָּא אוֹמֵר. דִּבְרֵי הַכֹּל כָּשֵׁר. רִבִּי חַגַּי אוֹמֵר. דִּבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי חַגַּי. וְהָא רִבִּי יוּדָן סָבַר דִּכְוָותִי. אָמַר לֵיהּ. עַל דְּרַבֵּיהּ אֲנָא פְלִיג לֹא כָּל שֶׁכֵּן עִלָוֵיהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. יְאוּת אָמַר רִבִּי חַגַּי. אִלּוּ שְׁטָר שֶׁהוּא מְחוּתָּם בְּאַרְבַּע חוֹתָמוֹת וְקָרָא עֲלוּי עִרְעֵר זֶה מֵעִיד עַל שְׁנַיִם וְזֶה מֵעִיד עַל שְׁנַיִם. שֶׁמָּא כְּלוּם הוּא. וְאֵין כָּל חֲתִימָה וַחֲתִימָה צְרִיכָה שְׁנֵי עֵדִים. וָכָה כָּל סֵימָן וְסֵימָן צָרִיך שְׁנֵי עֵדִים. רִבִּי חֲנִינָא יְלִיף לָהּ מִשְּׁנֵי חֲזָקָה. אִילּוּ אֶחָד מֵעִידָהּ שֶׁאָֽכְלָהּ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִייָה וּשְׁלִישִׁית וְאֶחָד מֵעִידָהּ שֶׁאָֽכְלָהּ רְבִיעִית חֲמִישִית וְשִׁשִּׁית שֶׁמָּא כְּלוּם הוּא. וְאֵין כָּל חֲזָקָה וַחֲזָקָה צְרִיכָה שְׁנֵי עֵדִים. וָכָה כָּל סֵימָן וְסֵימָן צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים.

רִבִּי חַגַּיי אָמַר רִבִּי זְעִירָא בְעָא. עֵד אֶחָד בְּפֶה וְעֵד אֶחָד בִּשְׁטָר מָהוּ שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. עֵד אֶחָד בִּכְתָב כְּלוּם הוּא. לָכֵן צְרִיכָה. כְּשֶׁהָיוּ שְׁנַיִם. מָֽצְאוּ לְקַייֵם כְּתָב יָדוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן וְלֹא מָֽצְאוּ לְקַייֵם כְּתָב יָדוֹ שֶׁלַּשֵּׁינִי. רִבִּי מָנָא בְעָא. עֵד אֶחָד בִּכְתָב מָהוּ לְזוֹקְקוֹ לִשְׁבוּעָה. עֵד אֶחָד בִּכְתָב כְּלוּם הוּא. לָכֵן צְרִיכָה. כְּשֶׁהָיוּ שְׁנַיִם מָֽצְאוּ לְקַייֵם כְּתָב יָדוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן וְלֹא מָֽצְאוּ לְקַייֵם כְּתָב יָדוֹ שֶׁלַּשֵּׁינִי. כְּהָדָא. 12b אֵין מְקַבְּלִין מִן הָעֵדִים אֶלָּא אִם כֵּן רָאוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר. אֲפִילוּ רָאוּ זֶה אַחַר זֶה. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְּשֵׁם רַב. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה בְעֵידֵי בְכוֹרָה וּבְעֵידֵי חֲזָקָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אין מקבלין כו'. כל הסוגיא זו עד הלכה ה' ביארתי לעיל במס' סוטה סוף הלכה א' ושם כתבתי הגי' ברורה ונכונה וע''ש:

ופשיט ליה כהדא כו'. כלומר דתליא בפלוגתא דת''ק ור''י בן קרחה דפליגי בעלמא דלרבנן אפילו שנים בשטר אין מצטרפין עד שיראו שניהן כאחד ומכל שכן אחד בע''פ וא' בשטר דאין מצטרפין ולר''י בן קרחה מצטרפין:

לא כן צריכה. למיבעיא לן אלא כשהיו שנים חתומים על השטר ולא מצאו לקיים אלא חתימת האחד דאפשר כיון דחתימי תרי אף על פי שלא מצאו לקיים אלא חתימת יד א' מהן לא חיישינן לשני שיהא מזויף וכן בעא ר' מנא בכה''ג מהו שיהא עדות לזוקקו לשבועה דאפשר דגרע מעד א' בע''פ שזוקק לשבועה כיון שלא מצאו לקיים חתימת השני:

עד אחד בכתב כלום הוא. בתמיה דהא מפיהם ולא מפי כתבם בעינן דדוקא בשני עדים חתומין על השטר הוי כעדות דגלי לן קרא את ספר המקנה והעד עדים אבל עד אחד בכתב לאו כלום הוא ומהיכי תיתי להצטרף עם העד בע''פ:

עד אחד בפה. שמעיד על הלואה ועד אחד בשטר מהו שיצטרפו לעשות כמלוה בשטר:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source